
אז איך הצלחת שהיא תדבר איתך על זה?
אז אחרי שהעליתי את הפוסט על נשף חנוכה של נגה, הרבה מכן שאלו אותי, איך הגעתי למצב שבו המתבגרת שלי מדברת איתי על דברים שהיא
אז אחרי שהעליתי את הפוסט על נשף חנוכה של נגה, הרבה מכן שאלו אותי, איך הגעתי למצב שבו המתבגרת שלי מדברת איתי על דברים שהיא
נכון אני כל הזמן חופרת לכן שיחסים לפני משמעת? שציות לא מייצר חינוך ויחסים כן? אז הנה סיפור מאתמול: הבכורה שלי (רבע לשש עשרה) מבקשת
שנים הייתי הפוסטר של האמא המושלמת. הגדולות שלי היו חוזרות הביתה ב13:00 לארוחת צהריים מבושלת, הייתי אמא נוכחת, שעובדת עד 13:00 ואז ממשיכה לעבוד לתוך
הגיע זמן קיץ. או שנקרא לו זמן גמילה? כי תמיד, רגע אחרי פסח, אני מתחילה לקבל טלפונים ששואלים אותי: איך גומלים נכון? כי הוא תמיד מגיע קצת מהר מדי, בשבילנו ובשביל הילד השלב שבו צריך לגמול את הילד ממשהו – מהנקה (כי את חוזרת לעבודה), מחיתולים (כי תכף הוא עובר לגן עירוני), ממוצץ, מאצבע או מבקבוק (כי כבר אי אפשר יותר לראות את זה!). רק איך עושים את זה בלי לעבור ייסורים של הילד המתגעגע, ושלכם, שצריכים להכיל את כל זה?
לפני כמה שנים טובות כשנגה שלי הייתה בכיתה א’, היא חזרה הביתה בוכה ממש. בבית הספר שלה הזכירו את יום השואה, והמחשבה על כל כך
קיבלנו לידיים את הכוח המופלא בעולם ליצירת סמכות הורית ואנחנו משתמשים בו הכי לא נכון שאפשר
מה זה בכלל FLOW ואיך אנחנו מוצאים אותו אצלנו ואצל הילדים שלנו?
לדאוג להם זה לאהוב אותם, לא? ככה היא אמרה לי, כמה רגעים אחרי שהתיישבה אצלי בקליניקה. היא הגיעה כי היא מותשת מלהיות אמא. היא מרגישה
אתמול בערב התבשרנו כי ילד משכונתנו, הלומד בבית ספרן של הבנות בכתה א’, הלך לעולמו. הוא סבל ממחלה קשה, אבל הילדים שליוו אותו במהלך השנים
וירוס. פתאום, רגע לפני שממילא אני יוצאת לחופשת פורים עם הילדים ודקה אחר כך לחופשת פסח ארוכה. דווקא עכשיו? כשהעסק לפני שינוי מופלא ויש לי