הבלוג: כללי

אז אחרי שהעליתי את הפוסט על נשף חנוכה של נגה, הרבה מכן שאלו אותי, איך הגעתי למצב שבו המתבגרת שלי מדברת איתי על דברים שהיא

נכון אני כל הזמן חופרת לכן שיחסים לפני משמעת? שציות לא מייצר חינוך ויחסים כן? אז הנה סיפור מאתמול: הבכורה שלי (רבע לשש עשרה) מבקשת

שנים הייתי הפוסטר של האמא המושלמת. הגדולות שלי היו חוזרות הביתה ב13:00 לארוחת צהריים מבושלת, הייתי אמא נוכחת, שעובדת עד 13:00 ואז ממשיכה לעבוד לתוך

לפני כמה שנים טובות כשנגה שלי הייתה בכיתה א’, היא חזרה הביתה בוכה ממש. בבית הספר שלה הזכירו את יום השואה, והמחשבה על כל כך

מה זה בכלל FLOW ואיך אנחנו מוצאים אותו אצלנו ואצל הילדים שלנו?

לדאוג להם זה לאהוב אותם, לא? ככה היא אמרה לי, כמה רגעים אחרי שהתיישבה אצלי בקליניקה. היא הגיעה כי היא מותשת מלהיות אמא. היא מרגישה

אתמול בערב התבשרנו כי ילד משכונתנו, הלומד בבית ספרן של הבנות בכתה א’, הלך לעולמו. הוא סבל ממחלה קשה, אבל הילדים שליוו אותו במהלך השנים

וירוס. פתאום, רגע לפני שממילא אני יוצאת לחופשת פורים עם הילדים ודקה אחר כך לחופשת פסח ארוכה. דווקא עכשיו? כשהעסק לפני שינוי מופלא ויש לי