
בא לי הוא לא רק אי באינדונזיה
הטור של אריאנה מלמד הגיע אליי למייל מחברים תחת הכותרת: “חובה לקרוא”. אז קראתי. קראתי והיה לי כל כך הרבה מה לומר עליו שהחלטתי לכתוב
הטור של אריאנה מלמד הגיע אליי למייל מחברים תחת הכותרת: “חובה לקרוא”. אז קראתי. קראתי והיה לי כל כך הרבה מה לומר עליו שהחלטתי לכתוב
בין גיל שנה וחצי לחמש מגיע “גיל שנתיים הנורא” או כמו שהוא נקרא בספרות התיאורטית “גיל ההתבגרות הראשון”. אם יש לכם ילד או ילדה בגיל
חג פורים פה ואני אחוזת התרגשות. זוכרת את עצמי כילדה מתכוננת כבר מחנוכה, מחליטה על תחפושת, הולכת לבחור בדים, מדידות ושוב מדידות (אמא שלי המופלאה
המצב הביטחוני הלא פשוט בו אנחנו נמצאים בשבוע האחרון הוביל לשאלות רבות של הילדות שלי. למה אנחנו הולכים לחדר העבודה (הוא הממ”ד)? ולמה יש אזעקות?
היום בבוקר שתי ילדותיי המקסימות חזרו למסגרות החינוכיות, הבכורה למסגרת חדשה והשנייה למסגרת ישנה- חדשה. ואני חזרתי לעבודה לאחר כמעט ארבעה שבועות של חופש, ונכנסתי
על תודעת שפע אצל ילדים, ועל חיים בתוך עולם צרכנות שרק משתפר משנה לשנה בשכנוע שלנו ושל הילדים שלנו.
החיבור הישראלי בין עצמאות לזיכרון, מעורר אותי בכל שנה מחדש לחשוב על הקשר בין קושי, אובדן ואבל לחגיגת העצמאות, ועל זה אני כותבת היום. מרגרט מיד
אלה מכם שעוקבים אחרי הפוסטים שלי, יודעים שהתפיסה שלי לגבי הורות וחינוך קצת אחרת ממה שמקובל בעולם הנחיית ההורים. וכל זאת למה? הרבה מנחי הורים