עמוק בתוך ההיריון השלישי שלי, אני נזכרת בחששות שליוו את הולדת בתי השנייה. מה יהיה? איך נספר לבכורה (שהייתה אז פצפונת בת שנה)? איך מייצרים יחסים טובים ביניהן? כלומדת נצחית חיפשתי וחיפשתי סדנה להורים לקראת ילד שני ולא מצאתי. אז על בסיס הניסיון שלי, ההתרגשות הגדולה לקראת הולדת השלישית והיחסים המופלאים בין שתי הבנות שלי, קבלו פוסט שיעזור לעשות סדר בעניינים.

אז גיליתם שאתם בהריון- מתי לספר?

אני יודעת שתיאוריות פסיכולוגיות מדברות על דחיית ההודעה עד לחודש שישי- שביעי. לדעתי, דחיית ההודעה מייצרת אצל הילדים בבית בלבול ואצלנו צורך מיותר בהסתרה. קחו בחשבון שהילדים שלנו יודעים ומרגישים גם דברים שאנחנו לא אומרים, וכאשר משהו הוא בגדר סוד, עבור הילדים יש שם משהו לא בסדר, והם מבינים מצוין שאנחנו, במילים פשוטות, משקרים להם.

אני מאמינה שצריך לספר לילדים כשמרגישים שזה מתאים. לא לחכות לסוף ההיריון (או עד שיראו בטן), אלא לספר בזמן שאתם כבר מספרים לעולם. הרי מרבית הילדים יבינו מתוך שיחות סלון וחולין שתנהלו מסביבם בדיוק מה קורה, וחלק מהילדים אפילו ישאלו אתכן אם אתן בהריון עוד לפני שהתחלתן לספר.

הודעה מוקדמת גם מכבדת את הצורך של הילדים להתרגל לאח החדש שמגיע הביתה ולהתחיל לבנות אתו יחסים. מעיין (בתי השנייה) פותחת כל בוקר ומסיימת כל ערב בנשיקה לאחותה שבבטן (שהיא ונגה גם בחרו לה את שם הבטן שלה). החיבור אל הבטן, הנגיעה בה וההבנה שחיים חדשים צומחים אצל אימא בבטן, עוזרת לה לבנות את עצמה בתפקיד החדש כאחות בוגרת.

ומה עם הקנאה?

מדריכי הורים רבים מחזיקים בהנחה שיחסי אחים טומנים בחובם תחרותיות וקנאה כחלק בלתי נפרד מהם. הנחה, שמי שמכיר את משנתי, יודע שהיא לא מקובלת עלי לחלוטין.

יחסים בין אחים, כמו כל יחסים משפחתיים, צריכים להיות בנויים על כבוד, קרבה ושותפות. אבל את זה נשיג רק אם נתן לילדים הנמצאים מקום ליצור כבוד, קרבה ושותפות עם האחים שלהם (אלה שבדרך ואלה הקיימים).

איך עושים את זה?

קודם כל מוותרים על האשמה. הרבה מההורים שמגיעים אלי לקליניקה, סביב יחסי אחים, מסבירים לי איך מאז שנולד הילד השני יש להם פחות זמן והם משקיעים פחות ובגלל זה הבכור משתולל/ מרביץ/ כועס/ מקנא. הורים יקרים, אנא, שחררו את האשמה. אחים זה טוב. יחסים עם אחים הם מנוף לצמיחה וגדילה, אלה יחסים שאין להם תחליף, וילדים שגדלים לבד, הם ילדים שצריכים לשפשף את הכישורים החברתיים הבסיסיים שלהם מחוץ למסגרת המשפחה וזה הרבה פחות מוגן, בטוח ופשוט.

אז אם אתם רוצים להגיד לעצמכם משהו על ההיריון הזה- תגידו לעצמכם “כל הכבוד”. כל הכבוד שהחלטנו לגדל עוד ילד, שאפשרנו לילד שלנו להיות אח, שאנחנו מציעים לו הזדמנות ליחסים משפחתיים משמעותיים לשארית חייו. ומי שמנהל יחסים טובים עם האחים שלו, יודע שאלה יחסים שאין להם תחליף.

ואחרי שוויתרנו על האשמה, תתחילו לבנות לילד הבוגר מקום כאח. לבחור אתכם יחד שם בטן לתינוק, להתארגן לקראת התינוק (אנחנו עשינו יחד מיון לצעצועים כדי לפנות מקום לבגדים של התינוקת, מיון בגדים כדי להחליט מה שומרים לה ומה נותנים לתרומה וכן הלאה.) נצלו את ההזדמנות של לידת תינוקות מסביבכם כדי להראות ולהסביר לילד מה תינוק עושה ומה לא (כן בוכה, לא משחק- וזה כי הוא עוד קטן ואין לו מילים והוא לא יודע לשחק), חזרו לאלבומים הישנים והראו לילד איך הוא נראה כתינוק ואיך הוא גדל להיות הילד שהוא היום, והעבירו לו באופן כללי, תחושה שאתם סומכים עליו שהוא יהיה אח גדול מצויין (וכדאי גם שתאמינו בזה באמת, כי כאמור, ילדים מזהים הכי טוב זיוף)

שתפו את הילדים במהלך ההריון, הראו תמונות אולטרסאונד, שחקו במשחקי ניחושים- למי דומה התינוקת? מתי היא תיוולד? או בקיצור- התייחסו לתוספת החדשה למשפחה כמו שהיא באמת- חגיגה!

והכי חשוב, מה עושים עם השאלות?

איך נכנס תינוק לבטן של אימא? מתי יהיה לי תינוק? איך יוצא התינוק? הורים רבים נבוכים מול השאלות האלה, וזאת הזדמנות פז להתחיל חינוך מיני (בגיל שמרבית הילדים ממילא עסוקים במיניות שלהם). יש ספרים בנושא (אני מחבבת את “ההיריון של אימא”), וכדאי לענות לשאלות בפשטות ובלי להתרגש- לפי רמת ההבנה של הילד. תענו לשאלות שהילדים שואלים בלי מבוכה, ותזכרו שההבנה שלדבר על מין זה עניין מביך, היא הבנה של מבוגרים ולא של ילדים. ולכן אם אתם לא תהיו נבוכים, גם הילדים לא יהיו.

לסיכום, אחים זאת מתנה מופלאה שהורים נותנים לילדים שלהם, ואם נזכור את זה, גידול אחים יהיה הרבה יותר קל.