הגיע זמן קיץ. או שנקרא לו זמן גמילה? כי תמיד, רגע אחרי פסח, אני מתחילה לקבל טלפונים ששואלים אותי: איך גומלים נכון? כי הוא תמיד מגיע קצת מהר מדי, בשבילנו ובשביל הילד השלב שבו צריך לגמול את הילד ממשהו – מהנקה (כי את חוזרת לעבודה), מחיתולים (כי תכף הוא עובר לגן עירייה), ממוצץ, מאצבע או מבקבוק (כי כבר אי אפשר יותר לראות את זה!). רק איך עושים את זה בלי לעבור ייסורים של הילד ושלכם, שצריכים להכיל את כל זה?

קבלו את המדריך לכללי גמילה נכונה

לפני הכל- בואו נבין למה זה כל כך קשה. גמילה (לא חשוב ממה) היא תהליך פרידה ממשהו שהיה מובן מאליו עבור הילד וסיפק לו נחמה או נוחות. גמילה כרוכה במאמץ וקושי כי פרידה תמיד כרוכה במאמץ וקושי. אבל כאשר הגמילה היא גמילה טובה, הילדים שלנו לומדים שיעור חשוב על פרידות בחיים, ועל היכולת שלהם להסתדר בלי משהו שקודם הם חשבו שהם לא יכולים בלעדיו. כלומר, חוץ מלגמול את הילד להסתדר בלי מוצץ או חיתול, אני מלמדת אותו שהוא יכול. להתגבר, להסתדר, להצליח.

אז איך עושים זאת נכון?

קודם כל, בוחרים את העיתוי שנכון לילד. בניגוד לדעה הרווחת שהורים קובעים מתי לגמול או שנכון לגמול באביב. לתפיסתי, גמילה צריכה לבוא מהילד ולהתמך על ידי המבוגרים. אם מבינים שכל גמילה היא ויתור על תלות במשהו חיצוני – גם אם זה תלות במוצץ בילדות או תלות בסיגריות בבגרות – מבינים שהעיקרון החשוב ביותר בכל גמילה הוא לבדוק שהילד באמת בשל ומוכן לוותר על התלות, כי אם נדחק בו מוקדם מדי, הגמילה עלולה להסתבך ולארוך זמן רב. כשהיא בעיתוי המתאים, גמילה מתרחשת בקלות ובמהירות. במילים אחרות – צריך להקשיב לילד, ותמיד תמיד הגמילה צריכה להתחיל מבפנים החוצה.

תחשבו על זה רגע, על כל שינוי שעשיתם בחיים, הוא תמיד נבע מתוך הנעה פנימית, מתוך סיבה ברורה לכם ומתוך רצון פנימי. אף אחד מאיתנו לא התחיל דיאטה או נגמל מסיגריות בגלל שמישהו החליט עליו.
וגם אחרי שהחלטנו, כמה קשה זה להזיז את עצמנו מתוך דפוסים שקבועים שכבר התרגלנו אליהם.

אז מה התפקיד שלנו, ההורים, בכל זה?

כמו בכל החלטה קשה שהילדים שלנו מקבלים, גם כאן, הם יצטרכו תמיכה ועידוד. ולכן, אם הילד שלכם בעניין גמילה, פנו לזה זמן ומקום. תעודדו אותו, תתמכו בו, תחזיקו לו את היד ברגעים הקשים. גם כאן, חוץ מעזרה בגמילה, המסר שעובר הוא מסר לחיים – אנחנו כאן עבורך, גם כשקשה. אז בכל פעם שאתם שוב צריכים להחליף תחתונים, תזכרו את המסר שאתם מעבירים.

עוד משהו שחשוב לדעת הוא שלכל ילד יש סגנון גמילה משלו. יש ילדים – במיוחד הרגישים ביניהם – שבכל פעם שהם מתחילים שלב חדש, הם יחזרו קצת אחורה, כאילו הם צריכים להתרגל להצלחה. ויש ילדים שמודיעים שהם נגמלים – ופשוט נגמלים. שתי הצורות תקינות, לגיטימיות ולא צריך להתרגש, לא מהרגרסיה וגם לא להתעקש להשאיר מוצצים במגרה 🙂

שימו פנס על הטוב והמוצלח – בחיים בכלל וגם בגמילה. אחד הדברים המסוכנים ביותר בתהליך גמילה הוא שהתהליך הופך להיות שדה קרב על שליטה בין הורים לילד. במקרה כזה – הילד תמיד מנצח. כמות ההורים שמגיעים אליי לקליניקה אחרי תהליכי גמילה ארוכים ומתסכלים, שלא צלחו והפכו להיות חמורים מניסיון לניסיון, היא אדירה, וחבל.
במקום לעבור לשיטת הפעמון או להכריח- שימו פנס על ההצלחות. “איזה יופי הצלחת להתאפק!” “איזה מדהים את מדברת כשאין לך מוצץ בפה!” שחררו את הביקורת על הרגרסיה על הבכי ועל אי ההצלחה. זה רק מעכב. באחריות.

והכי חשוב- לשחרר. גמילה מבטאת עוד שלב של עצמאות אצל ילדים.  הרבה פעמים זה קשה להורים, לא פחות מלילדים. כי אנחנו רגילים שהילדים תלויים בנו, וגם מאוד אוהבים לנהל את העניינים. אז כהכנה לגיל ההתבגרות (הראשון והשני) שחררו את הילדים.  לא לשאול כל הזמן אם קשה ואם צריך, לא לדחוק בו ולעשות במקומו, אלא לאפשר לילד לנהל את תהליך הגמילה שלו, גם אם זה אומר שיהיו קשיים ופספוסים.

ועכשיו למה שמטריד באמת- גמילה מחיתולים

מתי להתחיל?

כאמור, כשהילדים מראים סימנים. מבקשים לשבת על סיר, קמים עם חיתול יבש משינת צהריים או/ו לילה, כשהולכים הצידה כדי לעשות צרכים, כשמסוגלים פיזית להתפשט. באופן כללי, בנות נגמלות מוקדם מבנים, ולפני גיל 4, אין צורך לערוך בירורים נוספים, אלא לשחרר ולהמתין להבשלה של התהליך אצל הילד.

איך מתחילים?

כשמזהים סימנים, אפשר להעביר את ההחתלה לשירותים, ולהתחיל להוריד חיתול בשעות מסויימות ביום. (למשל, מההתעוררות ועד לגן או אחה”צ). אח”כ להתחיל הכרות עם הסיר או האסלה (אני מעדיפה ישירות באסלה עם ישבנון, אבל יש ילדים שזה ממש מפחיד אותם, ואז הסיר הוא אחלה פתרון). אפשר ממש “לשחק” בלעשות פיפי וקקי בשירותים ולא חייבים להצליח.

הכי חשוב- בתחילת התהליך, חשוב לומר את משפט המפתח: הגוף שלך ברשותך, אתה אחראי עליו. מתי שתרצה תעשה, מתי שלא לא. מאותו רגע, לא שואלים את הילד אם הוא צריך ולא רצים אחריו עם סיר, כי הרעיון הוא להעביר אליו את האחריות. כשהוא אומר שהוא צריך, שואלים: ‘במה אפשר לעזור לך? להוריד לך את הבגדים? לעזור לך לשבת?’. אם הילד לא מבקש ופשוט עושה במכנסיים – מחליפים לו בלי להעיר. אם מצליח לו – משבחים”.

איך להקל את הגמילה?

• להלביש את הילד בבגדים קלים להסרה.
• לא להשאיר האת הילד על הסיר “עד שיוצא”, אלא חמש דקות. לא יצא? ננסה בפעם הבאה.
• לשבח על הצלחה, אבל גם על הניסיון. להתעלם מפספוסים (“לא נורא, בפעם הבאה תעשה בשירותים”).
• לתאם בין המטפלים השונים – להסביר לכולם שהפעוט לומד להיגמל, ולסכם מתי משתמשים בחיתולים ומתי לא.
• לתת דוגמה אישית – אם אתם מרגישים נוח עם זה, כדאי בתקופה הזו להשאיר את דלת השירותים פתוחה, כדי שהילד יראה שגם אתם עושים פיפי וקקי.
• להגביר את עצמאותו של הילד: ראשית – בכך שלא רצים אחריו עם הסיר. שנית, בכך שנעזרים בו לשפוך את הסיר לאסלה או לשים את הבגדים הרטובים בכיור.
• הילד פוחד להיפרד מהקקי? הסבירו לו שקקי הוא כמו הקליפה של הבננה – מה שהגוף לא צריך, ושמחר יהיה חדש.
• לתת לו להתלכלך. דווקא בתקופה הזו טוב לצבוע ולשחק בחמר – מה שעלול להפחית את החשש של הילד מהתלכלכות.

ואם הילד ממשיך לפספס כל הזמן?

גמילה שנעשתה בזמן, ללא לחץ, אמורה לקחת בין שבוע לחודש. אם אחרי חודש יש עדיין פספוסים, כנראה שמשהו בתהליך העברת האחריות השתבש, או שהילד לא מוכן לגמילה.

ולכן, כאשר הגמילה משתבשת, זה הזמן לבדוק את עצמנו-

האם אנחנו מעירים הרבה? (יש לך פיפי? לא עשית פיפי, אולי תעשי פיפי?). אם כן, זה הזמן להרפות. הדבר הכי חשוב שקורה בתהליך גמילה הוא תהליך לקיחת האחריות והשליטה של הילדים על הגוף שלהם. יש לזה המון השלכות, ולכן, ככל שתעירו פחות, ככה תהליך הגמילה יהיה יותר מהיר ומשמעותי.

ולסיום סיומת, תרשו לי לחלוק איתכם את סיפור הגמילה של מעיין (שהיום היא בת 14 אוטוטו) ממוצץ. מעיין אהבה מוצצים מאוד. היא הייתה ישנה עם מוצץ בפה ועוד 4 מוצצים בין האצבעות. היא לא הסכימה בשום פנים באופן לחשוב על לוותר על המוצץ. אנחנו מצידנו, מדי פעם דיברנו איתה על הנזק של מוצץ לאחר גיל 3, לשיניים, לפה, לאכילה ולבריאות. יום אחד, קצת לפני גיל 3, היא קמה בבוקר מהמיטה ואמרה” “זהו, סיימתי עם המוצץ”. היא רצתה לזרוק את כל המוצצים לפח, ואני, מהלחץ שבלילה יהיה נורא והיא לא תפסיק לבכות, שכנעתי אותה לשמור אותם במגרה.
מאז אותו בוקר, היא לא פתחה את המגירה הזו לחפש את המוצץ.
אז, נכון, זה סיפור קצת קיצוני של גמילה מהירה, אבל העקרון פה ברור- כשילד מחליט עבור עצמו, קל לו לקיים את ההתחייבות.

ואם זה לא נפתר?

מוזמנים לשאול אותי פה או בקבוצת הפייסבוק קודם כל תרגעו- הורות אחרת, ונבנה ביחד את הפתרונות המתאימים לבית שלכם.