לפני כחודש נבחרתי לפתח תוכנית לתבת – ג’וינט ישראל,
שעוסקת בלימוד מיומנויות של עולם התעסוקה החדש – לבני נוער מהמגזר הערבי.
ת.ב.ת הוא ענף המחקר והפיתוח של ג’וינט ישראל, שלמעשה, מפתח תכניות למשרדי ממשלה, כדי שאלה יוכלו להטמיע אותן.
כשאני כותבת תכנית, עוד הרבה לפני שאני כותבת את המילה הראשונה, אני עוסקת במחקר. וגם כאן, כחלק מהכתיבה, אני קוראת הרבה מאמרים אקדמיים שעוסקים בשינוי שעובר על העולם.
למרות שהתכנית עוסקת בכישורי תעסוקה, אני, כמובן, לא יכולה להתעלם מהקשר בין השינוי שעובר על עולם התעסוקה לשינוי שצריך לעבור על עולם החינוך.
כי עולם התעסוקה זקוק לעולם החינוכי שיתמוך בו, ולצערנו, שני העולמות האלה לא מתקדמים בכלל באותו הקצב.
למעשה, בתי הספר מחנכים לתעסוקה בעולם הישן –
עולם תעסוקה שמורכב ברובו הגדול ממשרות ביניים, שדורשות כישורים בינוניים.
עולם התעסוקה זז קדימה- הטכנולוגיה והתפרקות התיעוש בשל הטכנולוגיה, גורמות לקיטוב בשוק העבודה – קיטוב שמשמעותו שבעולם החדש יש משרות שדורשות מצד אחד כישורי תעסוקה גבוהים (ולא מדובר רק על ידע מקצועי, אלא על שלל כישורי תעסוקה אנושיים כמו היכולת לרשת את עצמך, להציג את עצמך, למתג את עצמך ועוד), ומהצד השני כישורי תעסוקה נמוכים מאוד, ששכר נמוך מאוד בצידם.
ולכן, כל משרות הביניים, אליהם מחנך עולם החינוך, ככל הנראה, ייעלמו מהעולם בעשורים הקרובים, ובמקומן יצמחו משרות הדורשות כישורי תעסוקה גבוהים, משרות שיבקשו כישורי למידה והתאמה טובים, גמישות גבוהה והבנה עמוקה של חיים באי וודאות.
אז מה צריכה מערכת החינוך לעשות?
קודם כל להתחיל לזוז ולהבין את השינוי של שוק התעסוקה.
ללמד ילדים להיות ממוצעים כבר לא עובד.
מערכת החינוך צריכה לשים דגש על כישורי תעסוקה רכים,
להתחיל ללמד כישורי חיים.
להתחיל ללמד התנהלות בסביבה של אי וודאות
להתחיל ללמד איך להתנהל בשוק העבודה,
איך לדעת מה מרגש אותי – ואיך ללמוד את זה – כדי שאוכל להגשים את עצמי.
זאת המשימה שלי בעולם החינוך בשנים הקרובות.
אני מזמינה אתכם לכתוב מה לדעתכם צריך ללמד ילדים בעולם עבודה משתנה. אולי זה ייכנס לתוכנית 🙂
