חג פורים פה ואני אחוזת התרגשות. זוכרת את עצמי כילדה מתכוננת כבר מחנוכה, מחליטה על תחפושת, הולכת לבחור בדים, מדידות ושוב מדידות (אמא שלי המופלאה תפרה לנו את כל התחפושות), ואז ביום הגדול- לבוש, איפור, וקדימה לביה”ס.

והיום, בפרספקטיבה של אם, אני חושבת מה היה כל כך מרגש ביום הזה? ואני חושבת שזאת הייתה ההזדמנות להתפרע, להיות במיטבי, להביא את מי שרציתי להיות בלי תלות במה שחושבים/ יגידו/ מקובל.

ובאותה נשימה, אני חושבת כמה מעט ילדים יכולים להביא את עצמם כמו שהם, בלי תלות בכללים שמוכתבים להם, בלי מחשבה על מה יגידו עליהם (הילדים האחרים, המורים, ההורים, המשפחה המורחבת). כמה מורכב להיות מי שאתה כילד.

כתינוק, זה מאוד פשוט, גם הדברים הכי מעצבנים שתינוקות עושים מתקבלים באהבה וחמלה.

אבל כשהם מתחילים לגדול, אנחנו מתחילים לבקר אותם ולצפות מהם לעמוד במערכת כללים מאוד מורכבת, מפותחת, כי חשוב לנו לחנך אותם ולהתאים אותם לעולם המבוגרים.

והמתח הזה בין הרצון להמשיך לעשות כל מה שבא לי לבין הצורך לעשות מה שמצופה ממני, גורם לכל מיני דברים: תסכול, כעס, התפרצויות זעם, וכמובן מביא אתו את שני משפטי הדגל: “לא בא לי” ו”את לא מחליטה עלי”.

וילד שמדכאים בכוח את המקום שמבטא את מי שהוא (גם אם זה בטנטרום באמצע הקניון), הופך להיות מבוגר שלא יודע לבטא את מי שהוא.

אז מה עושים?

הרי העולם מורכב ממסגרות, ובמסגרות יש חוקים וכללים, ומי שרוצה להיות חלק צריך להסכים לציית לחוקים ולכללים של המסגרת, לא?

אז לא. נכון שהעולם מורכב ממסגרות בעלות חוקים וכללים, אבל מי שקובע את החוקים והכללים הם אנשים, ולכן מותר להטיל בספק את נכונות הכלל, לערער עליו ולהציע דרכים אחרות להגיע לתוצאה הרצויה.

זאת עבודה הורית וחינוכית מורכבת, כי היא דורשת מאתנו להקשיב לעומק לרציונל אחר משלנו (ועוד כזה של ילדים) לכללים שכבר קבענו ובעינינו הם נכונים.

אבל זה מה שמגדל את הילדים שלנו להיות בעלי רצון חופשי, להבחין בין טוב לרע ולפתח מצפן פנימי שמאפשר להם לעשות את הבחירות שלהם בקלות ומתוך ידיעה פנימית של מה שטוב להם, או בקיצור- מתוך רצון.

איך זה נראה בפועל?

בתוך טנטרום (התפרצות זעם) או מול “את לא מחליטה עלי”, אנחנו מסבירים מה רצינו להשיג: “חשוב לי לשמור על הבריאות שלך, ולכן אני מרשה רק ממתק אחד ביום”, חשוב שלילד יהיה את כל המידע (אני עשיתי עם הבנות שלי רשימה של מה שתזונה עתירת סוכר עושה לגוף- היו לנו 18 נזקים אפשריים…).

בשלב שני עוזרים לילד לשיים את הרגשות שלו: “אני מבינה שזה מתסכל אותך? או מרגיז אותך?” ולבסוף מאפשרים לו להציע פתרון: “איך נוכל, לדעתך, לשמור על הבריאות שלך ועל הגוף שלך בריא בדרך אחרת?”

חשוב לא לנעול את הראש והלב בפני פתרונות שהילדים מציעים. הרבה פעמים הורים אומרים לי שילדים מציעים פתרונות ואז לא עומדים בהסכמים. זה בדרך כלל נובע מחוסר האמונה שלנו בזה שהם יעמדו בהסכמים ומתוך כך לקיחת אחריות שלנו (דרך שאלות כמו: “אתה זוכר שהבטחת ש…”)

לפעמים כל מה שצריך זאת תחושת בחירה ואז הפתרון של הילד זהה לשלנו: “אז את יודעת מה? כדי לשמור על הגוף שלי, אני אוכל רק ממתק אחד היום ואחד מחר”.

לסיום, חזקו את הילדים שלכם על ההחלטות שקיבלו: “זה רעיון מצוין שנאכל אחד בכל יום”.

אני מברכת את כולנו ואת הילדים שלנו שתמיד נהיה מה שנרצה להיות,

פורים שמח!