99 אחוזי בגרות.
הצלחה מטורפת, לא?עלי סלאלחה, מנהל בית הספר התיכון בבית ג’ן חושב שלא.

דקה אחרי התמונה הזו, שצולמה עם התלמידים שלי מי”ב 4, בטקס הסיום של תיכון מקיף בית ג’ן, נפגשנו ודיברנו.

יב 4 במקיף בית ג’אן, היא כיתה שאני מלווה במסגרת פרוייקט שבע של עמותת פתחון לב. הפרוייקט מסייע לנוער מהפריפרייה החברתית והגיאוגרפית להגיע להישגים גם בתחום הלימודי וגם בתחום החברתי. 

זכיתי ללוות את מקיף בית ג’אן, להנחות בעברית קבוצה שמדברת בעיקר ערבית, ליצור קשר בלי מילים, ללמוד אותם והם אותי, ושלשום הם הגיעו למפגש רשמי אחרון לפני השלב הבא ( אגב, 100 אחוז מהם סיימו עם בגרות מלאה וכמעט כל הבנים מתגייסים לתפקידים משמעותיים בצבא).

אמרתי לעלי כמה מרגשת אותי ההצלחה שלו עם הילדים בבית הספר, כמה מרגש זה לדעת שבבית הספר שלו יש 99 אחוזי בגרות.

הוא ענה לי- את טועה. נכשלתי. יש ילד אחד שלא יקבל היום תעודת בגרות.
שאלתי אותו, המומה: איך 99 אחוזי בגרות יכולים להיות כישלון?
ועלי ענה – זה עניין של פרספקטיבה. אם את מכוונת רק לעבור או להגיע לממוצע הבגרות, ברור ש ש99 אחוזים זאת הצלחה.אבל אם את שואפת לראות כל ילד, לעזור לכל אחד מהם להסיר כל מכשול ולעזור לכל אחד ואחד מהם להצליח, ואם את באמת מאמינה שכל אחד מהם רוצה ממש ויכול להצליח- אם נכשלת עם ילד אחד, נכשלת.

המשפט הזה הדהד בי לאורך כל הטקס (רב הרושם), בעיקר, כי גם אני, כמו עלי, מאמינה שכל ילד יכול ורוצה להצליח.

בכיתה שלי, אגב, יש 100 אחוזי בגרות. כל הילדים בתמונה מסיימים עם תעודת בגרות מלאה, בציונים מצויינים. וזה לא בגלל שהכריחו אותם ללמוד. זה בגלל שבאמת באמת למישהו היה אכפת מהם והוא האמין שהם רוצים ויכולים להצליח.

גאה שלקחתי חלק בעשייה המבורכת הזו.