לפני כמה חודשים, קיבלתי טלפון ממנהלת קהילת אפיק.
"אלה, שלום, מדברת רבקה.
אנחנו לא מצליחים להרים את מערכת החינוך אצלנו,
וקיבלתי את הטלפון שלך".
זאת הייתה התחלתו של תהליך מרגש ומרתק עם קהילה מרגשת ומרתקת.
קהילה שבתחילת הדרך הייתה סקפטית לתהליך, וחשבה ש"שום דבר לא יצא מזה".
קהילה שכאבה את חסרונה של מערכת חינוך טובה, והתגעגעה מאוד למערכת החינוך המפוארת שהייתה בה פעם,
קהילה ששוב ושוב חוותה פיטורים והתפטרויות של אנשי חינוך, שלא הייתה בה מערכת חינוך יציבה, ושלהורים בה נמאס לשלם על מה שהם הרגישו שפשוט לא עובד.
בתהליך אסטרטגי, התגייסה הקהילה לחשיבה מעמיקה על מה הם הערכים שלה, מה החזון שלה, איך היא הייתה רוצה לראות את מערכת החינוך שלה, מי אנשי החינוך הראויים בה, ומה היא מוכנה להשקיע, במשאבים, ביצירת מערכת חינוך שתהיה מקום לשאת אליו עיניים.
את כל התהליך הזה סיכמנו לתוך תיק חינוך, שעסק מעבר לערכים ולחזון גם בדמותה של המערכת, מרמת השגרה היום יומית ועד לראיית הילד ולקשר שלו לקהילה עד שיהפוך גם הוא להיות הורה בעצמו.
בשלישי בלילה התכנסה קהילת אפיק לשיח מרגש, מכבד ומשמעותי על תיק החינוך שנכתב בחצי השנה האחרונה.
היה ממלא את הלב לראות קהילה מגוייסת, חכמה ובוגרת, שבוחרת בחינוך איכותי עבור ילדיה.
השיח הזה היה שיאו של תהליך, שלאחריו מתחיל תהליך ליווי והטמעה של התיק אל תוך הקהילה.
בתהליך ההטמעה נבחר אנשי מקצוע שמתאימים לפרופיל אותו הגדרנו, נקים ועדת חינוך חזקה ופועלת,
וניקח את התהליך הזה לתוך המציאות עד לקצירת הפירות של התהליך, דרך חינוך הילדים של אפיק.
הדבר הכי מרגש בתהליך הזה הוא שלפני כמה חודשים, אף אחד לא דמיין שקהילת אפיק תהיה כל כך גאה במערכת החינוך שלה,
והנה אנחנו פה היום.
תודה לכל חברי הצוות האסטרטגי על ימים ושעות שהשקיעו בתיק החינוך,
תודה לרבקה מנהלת הקהילה על הקפיצה למים,
תודה למלווה הקהילתית של הקיבוץ, איילת,
ותודה לכל חברי קהילת אפיק.
גאווה 🙂
אם אתם חלק מקהילה שצריכה שדרוג למערכת החינוך שלה, מבקשת לשנות את החשיבה ולייצר גאווה מקומית,
דברו איתי.
